יום שישי, 28 בפברואר 2020

נגיף הקורונה- בהלה מוצדקת או "רק עוד שפעת"?



בימים האחרונים הרשת עסוקה בלריב על אחד הנושאים המדוברים ביותר בתקופה זו. אז אומנם שריבים ברשת זה דבר די סטנדרטי ומשעמם, דווקא מעניין אותי להתייחס לאותו נושא הפופלרי כרגע- נגיף הקורונה.
מצד אחד, נשמעות טענות הפחדה למינהן- נגיף מסוכן, מגיפה כלל עולמית, כולנו נועדנו לאבדון וכ"ו.
מצד שני, מנסים להרגיע ולהסביר- כולה סוג של שפעת, מה נלחצתם? לא צריך להיגרר אחרי כל "פייק ניוז" תיקשורתי!
דיימ. אז מי צודק? האם עליי לרוץ להיערך לקראת אפוקליפסה נגיפית או שזה בסדר ללכת לבקר את החברה שחזרה הרגע מנופש בתאילנד?
וואי קושייה קשה, ואפילו עוד לא פסח. הבא ניגש לבחון אותה בדרך האהובה ביותר- עובדות! יאי! 😄
קודם כל, רבים וטובים ממני כתבו על הנושא כבר, אז אתחיל מהדבר ההגיוני לעשות ואפיץ את משנתם (מקורות מהימנים בעברית לנוחיות כולם):
אז, עד כמה חמורה הקורונה, ולמה?
"המידע הקליני אודות המחלה החדשה אינו שלם. הנתונים המפורסמים מסין מצביעים על כך שברוב המקרים מדובר במחלה קלה. עד 20% מהחולים המאובחנים מפתחים סיבוכים ושיעור התמותה הינו כ-2% מהחולים. ניתן להניח כי לא כל החולים בסין הגיעו להערכה רפואית וייתכן שאלה שהגיעו לא אובחנו. על פי המידע כעת, נראה כי המחלה קשה יותר בקרב מבוגרים ואנשים הסובלים מפגיעה במערכת החיסון וממחלות כרוניות דוגמת סכרת או מחלת לב.".
כמו כן יש לציין כי "אין טיפול ספציפי למחלת נגיף הקורונה. עיקר הטיפול בחולה הינו תומך, וניתן על סמך מצבו הקליני של המטופל."
"לא קיים חיסון נגד הנגיף. מספר קבוצות ברחבי העולם מנסות לפתח חיסון אך אין לצפות לחיסון יעיל בתקופה הקרובה."
"התסמינים של המחלה הנגרמת מנגיף הקורונה דומים לאילו של שפעת: חום, שיעול, קוצר נשימה וקשיי נשימה.
למעשה, לא ניתן להבדיל בבדיקה קלינית בין הדבקה בנגיף הקורונה לבין מחלות נשימתיות רבות אחרות. במקרים חמורים, המחלה עלולה להוביל לדלקת ריאות קשה, לתסמונת נשימתית חמורה, לאי ספיקת כליות ואף למוות."
- אתר משרד הבריאות.
*יש לתקן כי אחוז התמותה עלה לאחרונה ל-5%, כנראה שעוד לא עדכנו כי החדשות האלה הופצו רק ב-25.2.
"מכיוון שמדובר בוירוס חדש ומחלה חדשה, יש מעט מאוד מידע בנושא. עדיין חסר לנו מידע על דרכי ההעברה של הנגיף, האם הוא עונתי (בדומה לשפעת) או לא תלוי בעונה, שיעורי הסיבוכים והתמותה ומהן הדרכים הטובות ביותר להתגונן. לפי הנתונים שיש לנו כרגע, שיעורי התמותה ממחלת הקורונה גבוהים יחסית למחלות נשימתיות אחרות. הנגיף, ככל הנראה, מידבק גם לפני הופעת התסמינים, מה שמקשה עלינו לבלום את התפשטותו." - מדעת.
"לאחר קביעת הרצף גנטי של הנגיף החדש, גילו חוקרים שהוא שייך למשפחת הקורונה-וירוס (Coronavirus). משפחה זו כוללת נגיפים מוכרים כמו ה"סארס"(SARS_CoV) וקרוב משפחתו שנקרא MERS_CoV. השם "קורונה", כתר, ניתן למשפחה בשל צורתם של הנגיפים כאשר מסתכלים עליהם במיקרוסקופ אלקטרונים. נגיפים ממשפחת הקורונה עוברים באוויר ופוגעים בדרכי הנשימה והעיכול, ברמות חומרה משתנות לפי הזנים השונים. הנגיף החדש, שקיבל את השם 2019 nCoV, נחשב לאלים יחסית וכבר גבה עשרות קורבנות ומעל 1000 חולים בסין לבדה. " - דוידסון.
"פרופ' פיליפ טיארנו מאוניברסיטת ניו יורק לרפואה מסר שברגע שאדם מודבק, הנגיף יכול להישאר רדום כך שהתסמינים מינימליים, אך הוא יכול למצוא את דרכו אל הריאות ולהביא להחמרה במצב הבריאותי. לדבריו, כיוון והרבה מידע עדיין חסר לגבי הנגיף החדש יתכן והוא פועל בשני שלבים כך שהמחלה עשויה להיעלם אך לחזור מאוחר יותר. " -דוידסון מקור 2.

רגע רגע רגע. אבל זה בכלל לא נשמע כמו "רק שפעת!".
טוב כן, אבל בואו בכל זאת נציץ בטבלת ההשוואה הבאה, רק בשביל לסכם את זה אחת ולתמיד:



טוב אני חושבת שזה די מבהיר את הנקודה.
אז מה למדנו היום ילדים?
1. וירוס הקורנה לא דופק חשבון, אז עד שלא נבין לחלוטין מה הסיפור שלו ונפתח אמצעי התמודדות הולמים, הבהלה בהחלט מוצדקת.
2. העצם העובדה שגם בקורונה וגם בשפעת שתיהן אתה עושה אפצ'י, לא אומר בשום צורה שמדובר באותה מחלה או בכלל בסקאלה דומה.


אז מה את מציעה לעשות מלי? הרי לא יעזור לשבת בבית בחרדה כל היום!
ברור שלא. פי כמה שכנראה יש לכם סיכויי יותר גבוהה כרגע להיפגע מתאונת דרכים מאשר לגסוס מקורונה.
אבל!
בדיוק כמו שחלקכם (ואני ממש מקווה שרובכם) משתדלים לנקוט באמצעי זהירות בכביש- ככה יש לנקוט באמצעי זהירות גם בקורונה. אנא, הישמעו להוראות משרד הבריאות, כמו שנהוג לומר- הן נכתבו (ואף עדיין נכתבות) בדם.

יום חמישי, 27 בפברואר 2020

מנגות


כרגע בפרק 21. אביר מהגזע האנושי מתגלגל למפלצת בצורת גור חתולים OVERPOWER, ואחרי שנהפך ל"חיית המחמד" של אלפית בעלת חזה דאבל E שמסתובבת בתחתונים כי כנראה לא קיימים כמעט בגדים שמתאימים למידות הלא מציאותיות שלה אפילו בעולם המנגה- הוא מתחיל לבנות את ההארם הפנטזיה שלו...
דיימ זה כל כך טראש. קוראת רק בשביל הצחוקים. להנאה מקסימאלית, מומלץ למי שכבר בקיע קצת ביפנית, הומור יפני ופארודיות על עולם ה-RPG...


כרגע בפרק 8. גיבור שנלחם בשד אימתני וחזק במשך עשור שלם (???) חוזר ובגדול, מפתיע את כולם לא רק בעצם העובדה שהוא אשכרה בחיים אלא גם במראה צעיר בהרבה... (כנראה על כל שנה איבד שנה מהמראה, אנערף).
כרגע אחת המנגות שצוברות פופלריות, והאמת לא מפתיע, כי היא דווקא ממש מוצלחת עד כה, עד כמה שכל הנושא של הפנטזיה DND חרוש כבר מכל הכיוונים. תסמוך על היפנים שידעו לנצל כל חור כמו שצריך.


אה, זה היה ממש חמוד. מנגת יורי (לסביות) עם ציור לא רע, וגם די קצרה.


כרגע בפרק 100- ואלוהים כמה שאני מתה על כל פרק ופרק!! כל כך התפנגרלתי כשיצאה האנימה! סופר מומלץ.


מנגה של 21 פרקים בערך. הולי שיט בכיתי בסוף כל כך זה לא חוקי הדבר הזה
כאילו, ליטרלי, באמת לא חוקי.
אל תעשו דברים כאלה בבית...


פרק 46, מנגה מתוקה על בחורה שנגררה לעולם אחר שדומה, איך לא, לעולמות DND למיניהם (וכמובן נהפכת לסוג של גיבורה ומוקד לתשומת לב). עדיין, זה ממש חמוד, שוג'ואי כזה.


פרק 29. עוד מנגה מעולה שממליצה עליה בחום. הציור מדהים, הדמויות מעניינות ואפילו טראמפ מככב שם 9: לא אופתע אם בקרוב גם נשמע על אנימה בדרך. מה שכן, כבר מזהירה שיש שם לא מעט תכנים קשים, וזאת מנגה מאוד אלימה מכל המובנים... פיזית, מילולית, מינית, התעללות וביריונות, הכל שם. למי שקשה לו עם תכנים כאלה, לא להתקרב.


במנגה הזו נתקלתי פעם ראשונה עוד כשהייתי ביפן בקיץ שעבר, וממש התלהבתי והמשכתי לקרוא. בגדול זאת מנגת אימה קצת פסיכית, ובעיקר טרגית. האיורים מאוד חמודים ומואה כאלה, אבל התכנים מאוד אלימים. מי שאוהב את השיט הזה, מומלץ בחום, גם המנגה ממש לא ארוכה.


פרק 10. מנגת שוג'ו חמודה, עוד עולם DND (אני אוהבת פנטזיה פסדר? פסדר), בחורה שנקלעת למערכת יחסים אלימה ופרטי גרועה סופגת ביריונות ושבירה של העצמי, עד שראש הפרטי מועיל בטובו לזרוק אותה החוצה, שמיד אחרי זה היא פוגשת במי שעתיד להיות האביר השחור שלה... ללא... הסוס...
אין. אין סוס.
לא ברור הקטע הזה.


"לא מייצרים עוד מנגות כאלה" - לגמריי, לא מייצרים עוד מנגות כאלה ): אחת המנגות הרומנטיות הכי טובות שקראתי, ע"י מנגקה בחסד. אחח, קלאסיקה. כאילו חזרתי שוב פעם לכיתה ה' לתקופה של נשים קטנות... או עלובי החיים של כיתה ז'...


מנגות שכן מייצרים וטוב שכך- בפרק 25 שלה. מנגה מדהימה על מערכת יחסים בין בחור המתקשה חברתית לבחורה אספרגרית (אקא אוטיסטית) ומתמודדת נפשית. גם פה התכנים לא קלים, אבל לדעתי שווה קריאה לכל מי שהנושא מסקרן אותו ואוהב מנגת דרמה טובה שסובבת סביב מערכת יחסים אחת עיקרית (לעומת בארה נו טמה ני, שעוסקת במס' מערכות יחסים ראשיות במקביל).

💟

שלום עליכם מלאכי השלום...

למרות שחכמינו אומרים שטוב להיות צנוע וענווה, יש ישראלים שלא מרגישים צורך מיוחד להסתיר את העובדה שהם בני מלך המלכים ומתנהגים בהתאם.
כך, למשל, רבים יוצאים החוצה אל רחובות ישראל, לאחר חופשה נחמדה באיזו ארץ אסייתית עלומה יותר או פחות, עם הכתר (קורונה) הנוצץ שלהם...
משרד הבריאות, כולו מסונוור וחושש מהבוהק, מבקש להתחיל מלשינון אזרחי (שבאופן מפתיע, עובד) וכמו שוטרים הולכים ומתייצבים מול דלתות הארמון של בני המלכים האלה, כדי לוודא שישארו בבידוד.
וכל מה שיש לאותם צדיקים לומר זה...
זין. זה כל מה שיש להם לומר.
זין עם יריקה יפה כזו לפרצוף של נציגי המשרד.
עכשיו רק ניתן לתהות, האם אותם צדיקים לפחות יטרחו להתחסן, כשהחיסון סוף סוף ישווק? או שיקרה אותו סיפור כמו בהלת השפעת השנתית? (60 חולים נפטרו, וכשאנשים התחילו למות פתאום נזכרו שחסרים חיסונים).
ולמי שתהה, כבר רצות בעולם שמועות על כך שהקורונה צפוייה להישאר עמנו עוד זמן מה, אבל בסופו של דבר כנראה רק הזמן יגיד. בלהתחשב בנתוני התמותה של המגיפה (יותר -1700, כמובן ממשיך לעלות) עדיף לנו למגר אותה כמה שיותר מהר ולא לתת לה את ההזדמנות להשתכלל.
לכן, רבותיי.
תישארו בפאקינג בידוד ותפסיקו לתת לבן זונה הזה לנצח כושלראבק, במיוחד אם לא בא לכם להמשיך להידקר למשך עשרות השנים הקרובות בגלל וירוס שאתם, בכבודכם ובעצמכם, עזרתם להפיץ!

יום ראשון, 12 בינואר 2020

עברה מעל לשנה מאז הרשומה האחרונה שלי, והנה חזרתי כי קיים הדחף העז להוציא לפחות איכשהו החוצה את מה שנעול בפנים.
כבר זמן מה אני חווה הידרדרות מסויימת במצבי. לאט לאט שוב פעם יותר ויותר קשה לישון, פחות ופחות רוצה לאכול, יותר ויותר השד אוכל אותי.
ולאחרונה גם התווסף לכל זה פטירתה של מי שהייתה אמורה להיות סבתי. בן אדם שמעולם לא הכרתי, רק ראיתי בתמונות, שמעתי מסיפורים, פעם אחת שיחת טלפון בימיה האחרונים...
בהתחלה לא ידעתי איך להגיב. המערכת יחסים שלה ושל אימי הייתה טרגית ורעילה. כל פעם שהיא עלתה לנושא השיחה הייתה אימי מלאת צער וכאב.
תארו לעצמכם, מה זה לגדול בבית שהצל הזה רודף אותך, ואת שומעת- "את, ממש דומה לה"- אני? אבל אמא, למה? למה את אומרת שאני בן אדם כל כך רע?
ועכשיו גם, אני יושבת וחושבת, הנה הייתה לי, עולה חדשה שהתרגלה ללבד, שלא הייתה לה סבתא לראות בארוחת שישי או שתיקח אותה מהגן (לקחו אותי מטפלות או הורים אחרים שהיו מוכנים לעזור להוריי)- סבתא שמעולם לא הכרתי. בן אדם שהצל שלו רדף אותי מילדות, שסיפרו לי עליו דברים קשים, שהשוו אותי אליו כשהיה לי קשה וסבלתי.
הייתה ואינה.
ובחיים כבר לא אזכה יותר לפגוש אותה או להכיר אותה.
לנצח הצל שלה כנראה ימשיך לרדוף אותי.
הדמעות חונקות ומתחיל להיות קשה לנשום, כאילו חבל תלייה הולך ומתהדק סביב צווארי.
הלוואי והייתי זוכה לראות אותה לפחות פעם אחת, רק כדאי לראות ולהיווכח- שלא מדובר לא בשטן ולא בשד, אלא פשוט בעוד בן אדם, שאולי, מי יודע, חווה את העולם באותה בדידות כמוני... אולי חווה דברים קשים שהותירו עליו את חותמו, דברים ששום אהבת אמת לא תתקן... ולא הייתה לו אלא ברירה אחרת, בסביבה הסובייטית והלא סלחנית של זמנו, אלא להתנהג בצורה חסרת רגישות ובריונית כלפיי אלו שכמהו לאהבתו וחיבתו בצורה הכי טהורה שיש.

יום שבת, 15 בספטמבר 2018

פוסט יום הולדת 24- השנה שהייתה ומסקנות מגיל 23

חגגתי יום רביעי שעבר 24 שנה, מזל טוב לי אני מניחה. פיו, בהחלט הרבה דברים היו לי השנה... חלקם היו המשך להתחלות שהתחילו עוד בסוף גיל 22 (עבודה חדשה, התמודדות עם דיכאון די קשה, מעבר למגורים עצמאיים עם בעלי שהיה בזמנו עוד ארוסי) והרבה דברים שקרו בגיל 23 (נישואים, טיסה ליפן, תחילת הריון ראשון...).
אני לא יודעת איך יעבור לי הגיל הזה אבל יש כבר תוכניות ולמה לצפות (ילד ראשון, מעבר לעיר אחרת, חזרה ללימודים). אני מקווה ומאחלת שהשנה תהיה מוצלחת ואזכה לעבור את כל הקשיים שהיא תתקיל אותי, ושרק אתחזק מהם.

וכמסורת שהתחלתי שנה שעברה, הנה מספר מסקנות שאספתי במהלך גיל 23:

1. אם אתה רוצה להיות טובה במשהו, קודם כל- תהנה ממנו!
2. ‏לתרום לצידך את כוח הדימיון-
לדמיין כאילו אתה כבר נראה איך שאת רוצה,
‏עושה את מה שאתה רוצה,
‏מצליח במה שאתה רוצה.
‏לפעמים אפילו לדמיין סיטואציות מעיקות כמצויירות מקל.
3. חשוב לשמור על שלווה ולהקדיש זמן לכך.
4. ‎להוסיף קצת תיבול של שינוי, חידוש והפתעה כדי לשמור על העניין בחיים.
5. לדאוג להיפגש עם חבר/ה טוב/ה לפחות פעם בשבוע.
6. ‏ ‎להתחיל לעשות משהו פשוט אחד יכול להוביל לעשייה שלמה. ועל סמך החוכמה הזאת- תדאגו לסדר את המיטה כל בוקר.
7. ‎להתחיל עם מחשבה חיובית אחת תוביל לחשיבה חיובית כללית.
8. לא כולם מתברכים בפריבלגיה להצליח אם רק ישימו את הדעת והלב במה שהם עושים. הצלחות זה לא דבר מובן מאליו, אז תתגאן בהם.
9. אף פעם אף פעם אל תשכחו מהבטחון העצמי שלכם. זה הדבר הכי הכרחי לחיוניות שלכם. אל תשכחו מי אתם.
10. דיונים, קבלת/העברת ביקורת, שיחות בכללי-  ניסוח חיובי הוא דבר מאוד חשוב. "כן את צודקת, כך אני עושה" "אני מסכימה איתך, עדיף לעשות ככה וככה" "אני גם חושבת שזה רעיון טוב" "את נהדרת כשאת עושה ככה וככה" "זה יראה ממש טוב עלייך" "תודה לך שאת טורחת מזמנך עבורי" וכאלה.
11. ‏ימים קשים נועדו כדי להתגבר עליהם! הסיפוק של להצליח להנות מהיום ולהפיק ממנו את המיטב על אף שקמנו בבוקר עם הרגשה רעה או שלא הכל הסתדר לטובתנו, שווה את כל ההשקעה וההתמודדות.
12. ‏לציין ולהעריך עבודה של מישהו, גם אם היא "מובנת מעליו" או לא משהו מיוחד כביכול, יעודד אותו להמשיך להשקיע.

יום שלישי, 7 באוגוסט 2018

כשהמרצה יוצא מן השק

ראיתי הרצאה בטדx על פדופיליה. האנושות מאוד איכזבה אותי. באה בחורה צעירה וחושפת אותם לאמת שהם לא מוכנים לשמוע, הם יוצאים נגדה כי היא לדבריהם מנסה "לנרמל" פדופיליה במקום לגנות אותה כהוגן כמוהם.
אבל הבחורה צודקת! אף פדופיל לא בחר להיות פדופיל. והיא דואגת גם להבהיר, שפגיעה בילדים- היא כן מבחירה, ולא תמיד נעשת ע"י פדופילים, ואת זה אנחנו רוצים למנוע!
למה אנחנו מחכים? אולי חלקנו מקווים שאלו הפדופילים יתאבדו ויקחו את סודם לקבר גם אם לא נגעו בילד מימיהם (אולי אפילו נמנעו לצרוך פורנוגרפיה כזאת, להימנע מלעודד את השוק החולני הזה, כי הם מבינים שזה לא בסדר). או שאנחנו מחכים שהם ישברו ויפגעו בילד? למה אנחנו לא יכולים פשוט לתת להם מרחב בטוח לדבר על זה ולטפל בזה? גם אם אין לנו הרבה מושג בפדופיליה כרגע, אנחנו עדיין יכולים לצמצם את החשקים המיניים ולהציע להם טיפולים. אנחנו יכולים לעזור לו ולעזור לכולנו להפוך לחברה בטוחה יותר. ועל הדרך, נוכל גם ללמוד הרבה יותר על התופעה ולמגר אותה, לטובת כולנו.
אבל אף פדופיל לא יצא לקבל עזרה אם הוא יודע בוודאות שהוא יקבל לינץ' ונידוי חברתי אם רק יצייץ על זה. אולי רק הפחות שפויים מביניהם. גם לכו תדעו כמה מהמטפלים והרופאים ירגישו בנוח לטפל באחד כזה, למרות שבועתם המקצועית.
ההרצאה הזאת היא בין ההרצאות הכי חשובות שעלו בזמן האחרון בטד, והיא הוסרה. המרצה כנראה לא תחזור לדבר על זה בפניי הקהל כי היא קיבלה איומים ונאצה מאלפי אנשים. כי בני אדם כרגיל, לא רוצים להתמודד עם האמת.
ובזמן שכולנו עסוקים בלקטול אנשים שבאו לעלות מודעות במטרה להגביר את הבטיחות של כולנו, עוד חיים של ילדים נפגעים, כי בחברה שלנו לא קיים שום פתרון אמיתי לתוקפים שלהם מלבד כשכבר מאוחר מדי.

יום שבת, 7 ביולי 2018

Into the new Future

יום שבת הראשון בעודנו נשואים רשמית, אני מתיישבת להשלים את הגיליונות של מגזין מנטה שאני אוהבת לקרוא. הגעתי לגיליון של אפריל, וכיאה לחודש של חג פסח גם מנטה בחרה ב"שחרור" כנושא הגיליון ומלאי רחב של כתבות והמלצות משלל נקודות מבט על המילה והנושא הוצעו במגזין.
בעודי מרפרפת על פני כתבות בנושא שחרור מהעבר אני גם לוקחת לעצמי כמה עצות ומחליטה לנסות שוב פעם לזרוק את מה שאני סוחבת זה זמן רב מאחוריי, בין היתר החלטתי בלב גם לזרוק כל מה שקשור לתקופת לימודי התיכון ופשוט סוג של "להתחיל מחדש כשהכל מאחוריי". מן הסתם, זה לא לחלוטין ריאלי, שהרי חוויות מהעבר ימשיכו מדי פעם להגיע אליי בדרך כזו או אחרת, אבל התקווה שלי היא שהתגובה שלי אליהם תהיה שונה.
משאתה זורק ומשיל מעצמך את העור הישן יש רגע של בלבול ותהייה, אז מי אני ומה אני עכשיו? אני כבר לא הילדה החסרת ישע שהייתי ואני גם לא צריכה להיות, אז מי אני עכשיו?
אני מהרהרת בזה ומעלה מבט לבעלי שיושב סביב השולחן עם משפחתו, וההבנה מגיעה אליי. פתאום אני מבינה מי אני עכשיו ולאן אני שייכת. כל תקופת התבגרותי כמיהתי הייתה למקום שבו ארגיש חלק ממנו, שהרי זה הזמן בו הילדים מתנתקים מההורים ויוצאים לדרך חדשה. אבל לא הצלחתי למצוא מקום כזה. היו לי חברים אבל גם אלה היו שייכים למקום שלא הרגשתי חלק ממנו, ובסופו של דבר אפשר להגיד שהרגשתי בעצם מאוד בודדה, הרבה פעמים מבחירה.
אבל זה כבר בעבר. עכשיו יש לי מקום שאליו אני שייכת, ואני מרגישה ככה כבר המון זמן. זה למה אני כל כך שמחה לקרוא לו בעלי. להיות אישתו זה הדבר הכי טוב שקרה לי מזה זמן רב.
יגידו הרבה אנשים, שזה לא טוב להיות תלויה ככה בבעלי או לראות את האושר שלי כבת זוגתו. אבל תבינו בבקשה, אני ובעלי מוצאים את האושר שלנו בזוגיות ובמשפחה שלנו. אני החצי שלו והוא החצי שלי, על כן בנקל אנחנו מהווים חלק מהזהות של זה וזו.
בעלי עוזר לי לראות את הצד היותר טוב בי, הוא עוזר לי למצוא את הכוחות שבי שאולי מעולם לא הייתי מודעת לקיומם בלעדיו. הכי חשוב, הוא עזר לי למצוא את הזהות שלי כאישה בוגרת ועצמאית. להיות אישתו נותן לי כוחות לקבל על עצמי אחריות שעד לפני כשנה לא הייתי מסוגלת לקבל, בין היתר להיות הורה בעצמי.
אני אומנם לא עושה הכל מושלם עדיין, אבל להצליח לקבל אחריות של אדם בוגר זאת אבן דרך גדולה בחיי שזמן רב קיוויתי אליה, וזה קרה בעיקר הודות לו. תודה לך יקירי.