מנגות

I AM BEHEMOTH OF THE S RANK MONSTER BUT I AM MISTAKEN AS A CAT 

AND I LIVE AS A PET OF ELF GIRL

כרגע בפרק 21. אביר מהגזע האנושי מתגלגל למפלצת בצורת גור חתולים OVERPOWER, ואחרי שנהפך ל"חיית המחמד" של אלפית בעלת חזה דאבל E שמסתובבת בתחתונים כי כנראה לא קיימים כמעט בגדים שמתאימים למידות הלא מציאותיות שלה אפילו בעולם המנגה- הוא מתחיל לבנות את ההארם הפנטזיה שלו...
דיימ זה כל כך טראש. קוראת רק בשביל הצחוקים. להנאה מקסימאלית, מומלץ למי שכבר בקיע קצת ביפנית, הומור יפני ופארודיות על עולם ה-RPG...

Koko wa Ore ni Makasete Saki ni Ike to Itte kara 10-nen ga Tattara Densetsu ni Natteita.

כרגע בפרק 8. גיבור שנלחם בשד אימתני וחזק במשך עשור שלם (???) חוזר ובגדול, מפתיע את כולם לא רק בעצם העובדה שהוא אשכרה בחיים אלא גם במראה צעיר בהרבה... (כנראה על כל שנה איבד שנה מהמראה, אנערף).
כרגע אחת המנגות שצוברות פופלריות, והאמת לא מפתיע, כי היא דווקא ממש מוצלחת עד כה, עד כמה שכל הנושא של הפנטזיה DND חרוש כבר מכל הכיוונים. תסמוך על היפנים שידעו לנצל כל חור כמו שצריך.

Kimi wa Shoujo

אה, זה היה ממש חמוד. מנגת יורי (לסביות) עם ציור לא רע, וגם די קצרה.

Runway de Waratte

כרגע בפרק 100- ואלוהים כמה שאני מתה על כל פרק ופרק!! כל כך התפנגרלתי כשיצאה האנימה! סופר מומלץ.

JK to Sutego no Akachan

מנגה של 21 פרקים בערך. הולי שיט בכיתי בסוף כל כך זה לא חוקי הדבר הזה
כאילו, ליטרלי, באמת לא חוקי.
אל תעשו דברים כאלה בבית...

Isekai de "Kuro no Iyashi Te" tte Yobareteimasu

פרק 46, מנגה מתוקה על בחורה שנגררה לעולם אחר שדומה, איך לא, לעולמות DND למיניהם (וכמובן נהפכת לסוג של גיבורה ומוקד לתשומת לב). עדיין, זה ממש חמוד, שוג'ואי כזה.

Himenospia

פרק 29. עוד מנגה מעולה שממליצה עליה בחום. הציור מדהים, הדמויות מעניינות ואפילו טראמפ מככב שם 9: לא אופתע אם בקרוב גם נשמע על אנימה בדרך. מה שכן, כבר מזהירה שיש שם לא מעט תכנים קשים, וזאת מנגה מאוד אלימה מכל המובנים... פיזית, מילולית, מינית, התעללות וביריונות, הכל שם. למי שקשה לו עם תכנים כאלה, לא להתקרב.

Happy Sugar Life

במנגה הזו נתקלתי פעם ראשונה עוד כשהייתי ביפן בקיץ שעבר, וממש התלהבתי והמשכתי לקרוא. בגדול זאת מנגת אימה קצת פסיכית, ובעיקר טרגית. האיורים מאוד חמודים ומואה כאלה, אבל התכנים מאוד אלימים. מי שאוהב את השיט הזה, מומלץ בחום, גם המנגה ממש לא ארוכה.

E-Rank no Kusushi

פרק 10. מנגת שוג'ו חמודה, עוד עולם DND (אני אוהבת פנטזיה פסדר? פסדר), בחורה שנקלעת למערכת יחסים אלימה ופרטי גרועה סופגת ביריונות ושבירה של העצמי, עד שראש הפרטי מועיל בטובו לזרוק אותה החוצה, שמיד אחרי זה היא פוגשת במי שעתיד להיות האביר השחור שלה... ללא... הסוס...
אין. אין סוס.
לא ברור הקטע הזה.

Bara no Tame ni

"לא מייצרים עוד מנגות כאלה" - לגמריי, לא מייצרים עוד מנגות כאלה ): אחת המנגות הרומנטיות הכי טובות שקראתי, ע"י מנגקה בחסד. אחח, קלאסיקה. כאילו חזרתי שוב פעם לכיתה ה' לתקופה של נשים קטנות... או עלובי החיים של כיתה ז'...

Asper Kanojo

מנגות שכן מייצרים וטוב שכך- בפרק 25 שלה. מנגה מדהימה על מערכת יחסים בין בחור המתקשה חברתית לבחורה אספרגרית (אקא אוטיסטית) ומתמודדת נפשית. גם פה התכנים לא קלים, אבל לדעתי שווה קריאה לכל מי שהנושא מסקרן אותו ואוהב מנגת דרמה טובה שסובבת סביב מערכת יחסים אחת עיקרית (לעומת בארה נו טמה ני, שעוסקת במס' מערכות יחסים ראשיות במקביל).

💟

שלום עליכם מלאכי השלום...

למרות שחכמינו אומרים שטוב להיות צנוע וענווה, יש ישראלים שלא מרגישים צורך מיוחד להסתיר את העובדה שהם בני מלך המלכים ומתנהגים בהתאם.

כך, למשל, רבים יוצאים החוצה אל רחובות ישראל, לאחר חופשה נחמדה באיזו ארץ אסייתית עלומה יותר או פחות, עם הכתר (קורונה) הנוצץ שלהם...
משרד הבריאות, כולו מסונוור וחושש מהבוהק, מבקש להתחיל מלשינון אזרחי (שבאופן מפתיע, עובד) וכמו שוטרים הולכים ומתייצבים מול דלתות הארמון של בני המלכים האלה, כדי לוודא שישארו בבידוד.
וכל מה שיש לאותם צדיקים לומר זה...
זין. זה כל מה שיש להם לומר.
זין עם יריקה יפה כזו לפרצוף של נציגי המשרד.

עכשיו רק ניתן לתהות, האם אותם צדיקים לפחות יטרחו להתחסן, כשהחיסון סוף סוף ישווק? או שיקרה אותו סיפור כמו בהלת השפעת השנתית? (60 חולים נפטרו, וכשאנשים התחילו למות פתאום נזכרו שחסרים חיסונים).

ולמי שתהה, כבר רצות בעולם שמועות על כך שהקורונה צפוייה להישאר עמנו עוד זמן מה, אבל בסופו של דבר כנראה רק הזמן יגיד. בלהתחשב בנתוני התמותה של המגיפה (יותר -1700, כמובן ממשיך לעלות) עדיף לנו למגר אותה כמה שיותר מהר ולא לתת לה את ההזדמנות להשתכלל.

לכן, רבותיי.

תישארו בפאקינג בידוד ותפסיקו לתת לבן זונה הזה לנצח כושלראבק, במיוחד אם לא בא לכם להמשיך להידקר למשך עשרות השנים הקרובות בגלל וירוס שאתם, בכבודכם ובעצמכם, עזרתם להפיץ!

עברה מעל לשנה מאז הרשומה האחרונה שלי, והנה חזרתי כי קיים הדחף העז להוציא לפחות איכשהו החוצה את מה שנעול בפנים.
כבר זמן מה אני חווה הידרדרות מסויימת במצבי. לאט לאט שוב פעם יותר ויותר קשה לישון, פחות ופחות רוצה לאכול, יותר ויותר השד אוכל אותי.
ולאחרונה גם התווסף לכל זה פטירתה של מי שהייתה אמורה להיות סבתי. בן אדם שמעולם לא הכרתי, רק ראיתי בתמונות, שמעתי מסיפורים, פעם אחת שיחת טלפון בימיה האחרונים...
בהתחלה לא ידעתי איך להגיב. המערכת יחסים שלה ושל אימי הייתה טרגית ורעילה. כל פעם שהיא עלתה לנושא השיחה הייתה אימי מלאת צער וכאב.
תארו לעצמכם, מה זה לגדול בבית שהצל הזה רודף אותך, ואת שומעת- "את, ממש דומה לה"- אני? אבל אמא, למה? למה את אומרת שאני בן אדם כל כך רע?
ועכשיו גם, אני יושבת וחושבת, הנה הייתה לי, עולה חדשה שהתרגלה ללבד, שלא הייתה לה סבתא לראות בארוחת שישי או שתיקח אותה מהגן (לקחו אותי מטפלות או הורים אחרים שהיו מוכנים לעזור להוריי)- סבתא שמעולם לא הכרתי. בן אדם שהצל שלו רדף אותי מילדות, שסיפרו לי עליו דברים קשים, שהשוו אותי אליו כשהיה לי קשה וסבלתי.
הייתה ואינה.
ובחיים כבר לא אזכה יותר לפגוש אותה או להכיר אותה.
לנצח הצל שלה כנראה ימשיך לרדוף אותי.
הדמעות חונקות ומתחיל להיות קשה לנשום, כאילו חבל תלייה הולך ומתהדק סביב צווארי.
הלוואי והייתי זוכה לראות אותה לפחות פעם אחת, רק כדאי לראות ולהיווכח- שלא מדובר לא בשטן ולא בשד, אלא פשוט בעוד בן אדם, שאולי, מי יודע, חווה את העולם באותה בדידות כמוני... אולי חווה דברים קשים שהותירו עליו את חותמו, דברים ששום אהבת אמת לא תתקן... ולא הייתה לו אלא ברירה אחרת, בסביבה הסובייטית והלא סלחנית של זמנו, אלא להתנהג בצורה חסרת רגישות ובריונית כלפיי אלו שכמהו לאהבתו וחיבתו בצורה הכי טהורה שיש.

פוסט יום הולדת 24- השנה שהייתה ומסקנות מגיל 23

חגגתי יום רביעי שעבר 24 שנה, מזל טוב לי אני מניחה. פיו, בהחלט הרבה דברים היו לי השנה... חלקם היו המשך להתחלות שהתחילו עוד בסוף גיל 22 (עבודה חדשה, התמודדות עם דיכאון די קשה, מעבר למגורים עצמאיים עם בעלי שהיה בזמנו עוד ארוסי) והרבה דברים שקרו בגיל 23 (נישואים, טיסה ליפן, תחילת הריון ראשון...).

אני לא יודעת איך יעבור לי הגיל הזה אבל יש כבר תוכניות ולמה לצפות (ילד ראשון, מעבר לעיר אחרת, חזרה ללימודים). אני מקווה ומאחלת שהשנה תהיה מוצלחת ואזכה לעבור את כל הקשיים שהיא תתקיל אותי, ושרק אתחזק מהם.

וכמסורת שהתחלתי שנה שעברה, הנה מספר מסקנות שאספתי במהלך גיל 23:

1. אם אתה רוצה להיות טובה במשהו, קודם כל- תהנה ממנו!
2. ‏לתרום לצידך את כוח הדימיון-
לדמיין כאילו אתה כבר נראה איך שאת רוצה,
‏עושה את מה שאתה רוצה,
‏מצליח במה שאתה רוצה.
‏לפעמים אפילו לדמיין סיטואציות מעיקות כמצויירות מקל.
3. חשוב לשמור על שלווה ולהקדיש זמן לכך.
4. ‎להוסיף קצת תיבול של שינוי, חידוש והפתעה כדי לשמור על העניין בחיים.
5. לדאוג להיפגש עם חבר/ה טוב/ה לפחות פעם בשבוע.
6. ‏ ‎להתחיל לעשות משהו פשוט אחד יכול להוביל לעשייה שלמה. ועל סמך החוכמה הזאת- תדאגו לסדר את המיטה כל בוקר.
7. ‎להתחיל עם מחשבה חיובית אחת תוביל לחשיבה חיובית כללית.
8. לא כולם מתברכים בפריבלגיה להצליח אם רק ישימו את הדעת והלב במה שהם עושים. הצלחות זה לא דבר מובן מאליו, אז תתגאן בהם.
9. אף פעם אף פעם אל תשכחו מהבטחון העצמי שלכם. זה הדבר הכי הכרחי לחיוניות שלכם. אל תשכחו מי אתם.
10. דיונים, קבלת/העברת ביקורת, שיחות בכללי-  ניסוח חיובי הוא דבר מאוד חשוב. "כן את צודקת, כך אני עושה" "אני מסכימה איתך, עדיף לעשות ככה וככה" "אני גם חושבת שזה רעיון טוב" "את נהדרת כשאת עושה ככה וככה" "זה יראה ממש טוב עלייך" "תודה לך שאת טורחת מזמנך עבורי" וכאלה.
11. ‏ימים קשים נועדו כדי להתגבר עליהם! הסיפוק של להצליח להנות מהיום ולהפיק ממנו את המיטב על אף שקמנו בבוקר עם הרגשה רעה או שלא הכל הסתדר לטובתנו, שווה את כל ההשקעה וההתמודדות.
12. ‏לציין ולהעריך עבודה של מישהו, גם אם היא "מובנת מעליו" או לא משהו מיוחד כביכול, יעודד אותו להמשיך להשקיע.

כשהמרצה יוצא מן השק

ראיתי הרצאה בטדx על פדופיליה. האנושות מאוד איכזבה אותי. באה בחורה צעירה וחושפת אותם לאמת שהם לא מוכנים לשמוע, הם יוצאים נגדה כי היא לדבריהם מנסה "לנרמל" פדופיליה במקום לגנות אותה כהוגן כמוהם.
אבל הבחורה צודקת! אף פדופיל לא בחר להיות פדופיל. והיא דואגת גם להבהיר, שפגיעה בילדים- היא כן מבחירה, ולא תמיד נעשת ע"י פדופילים, ואת זה אנחנו רוצים למנוע!
למה אנחנו מחכים? אולי חלקנו מקווים שאלו הפדופילים יתאבדו ויקחו את סודם לקבר גם אם לא נגעו בילד מימיהם (אולי אפילו נמנעו לצרוך פורנוגרפיה כזאת, להימנע מלעודד את השוק החולני הזה, כי הם מבינים שזה לא בסדר). או שאנחנו מחכים שהם ישברו ויפגעו בילד? למה אנחנו לא יכולים פשוט לתת להם מרחב בטוח לדבר על זה ולטפל בזה? גם אם אין לנו הרבה מושג בפדופיליה כרגע, אנחנו עדיין יכולים לצמצם את החשקים המיניים ולהציע להם טיפולים. אנחנו יכולים לעזור לו ולעזור לכולנו להפוך לחברה בטוחה יותר. ועל הדרך, נוכל גם ללמוד הרבה יותר על התופעה ולמגר אותה, לטובת כולנו.
אבל אף פדופיל לא יצא לקבל עזרה אם הוא יודע בוודאות שהוא יקבל לינץ' ונידוי חברתי אם רק יצייץ על זה. אולי רק הפחות שפויים מביניהם. גם לכו תדעו כמה מהמטפלים והרופאים ירגישו בנוח לטפל באחד כזה, למרות שבועתם המקצועית.
ההרצאה הזאת היא בין ההרצאות הכי חשובות שעלו בזמן האחרון בטד, והיא הוסרה. המרצה כנראה לא תחזור לדבר על זה בפניי הקהל כי היא קיבלה איומים ונאצה מאלפי אנשים. כי בני אדם כרגיל, לא רוצים להתמודד עם האמת.
ובזמן שכולנו עסוקים בלקטול אנשים שבאו לעלות מודעות במטרה להגביר את הבטיחות של כולנו, עוד חיים של ילדים נפגעים, כי בחברה שלנו לא קיים שום פתרון אמיתי לתוקפים שלהם מלבד כשכבר מאוחר מדי.

Into the new Future

יום שבת הראשון בעודנו נשואים רשמית, אני מתיישבת להשלים את הגיליונות של מגזין מנטה שאני אוהבת לקרוא. הגעתי לגיליון של אפריל, וכיאה לחודש של חג פסח גם מנטה בחרה ב"שחרור" כנושא הגיליון ומלאי רחב של כתבות והמלצות משלל נקודות מבט על המילה והנושא הוצעו במגזין.
בעודי מרפרפת על פני כתבות בנושא שחרור מהעבר אני גם לוקחת לעצמי כמה עצות ומחליטה לנסות שוב פעם לזרוק את מה שאני סוחבת זה זמן רב מאחוריי, בין היתר החלטתי בלב גם לזרוק כל מה שקשור לתקופת לימודי התיכון ופשוט סוג של "להתחיל מחדש כשהכל מאחוריי". מן הסתם, זה לא לחלוטין ריאלי, שהרי חוויות מהעבר ימשיכו מדי פעם להגיע אליי בדרך כזו או אחרת, אבל התקווה שלי היא שהתגובה שלי אליהם תהיה שונה.
משאתה זורק ומשיל מעצמך את העור הישן יש רגע של בלבול ותהייה, אז מי אני ומה אני עכשיו? אני כבר לא הילדה החסרת ישע שהייתי ואני גם לא צריכה להיות, אז מי אני עכשיו?
אני מהרהרת בזה ומעלה מבט לבעלי שיושב סביב השולחן עם משפחתו, וההבנה מגיעה אליי. פתאום אני מבינה מי אני עכשיו ולאן אני שייכת. כל תקופת התבגרותי כמיהתי הייתה למקום שבו ארגיש חלק ממנו, שהרי זה הזמן בו הילדים מתנתקים מההורים ויוצאים לדרך חדשה. אבל לא הצלחתי למצוא מקום כזה. היו לי חברים אבל גם אלה היו שייכים למקום שלא הרגשתי חלק ממנו, ובסופו של דבר אפשר להגיד שהרגשתי בעצם מאוד בודדה, הרבה פעמים מבחירה.
אבל זה כבר בעבר. עכשיו יש לי מקום שאליו אני שייכת, ואני מרגישה ככה כבר המון זמן. זה למה אני כל כך שמחה לקרוא לו בעלי. להיות אישתו זה הדבר הכי טוב שקרה לי מזה זמן רב.
יגידו הרבה אנשים, שזה לא טוב להיות תלויה ככה בבעלי או לראות את האושר שלי כבת זוגתו. אבל תבינו בבקשה, אני ובעלי מוצאים את האושר שלנו בזוגיות ובמשפחה שלנו. אני החצי שלו והוא החצי שלי, על כן בנקל אנחנו מהווים חלק מהזהות של זה וזו.
בעלי עוזר לי לראות את הצד היותר טוב בי, הוא עוזר לי למצוא את הכוחות שבי שאולי מעולם לא הייתי מודעת לקיומם בלעדיו. הכי חשוב, הוא עזר לי למצוא את הזהות שלי כאישה בוגרת ועצמאית. להיות אישתו נותן לי כוחות לקבל על עצמי אחריות שעד לפני כשנה לא הייתי מסוגלת לקבל, בין היתר להיות הורה בעצמי.
אני אומנם לא עושה הכל מושלם עדיין, אבל להצליח לקבל אחריות של אדם בוגר זאת אבן דרך גדולה בחיי שזמן רב קיוויתי אליה, וזה קרה בעיקר הודות לו. תודה לך יקירי.

בבוקר היה לי קשה להיפרד מהמיטה, הרבה אנשים ניסו ליצור איתי קשר ולא רציתי לענות או לחזור לאף אחד מהם. בצהריים המצב השתפר וסוף סוף זזתי מהמיטה, אבל לא הצלחתי "להתניע את המנועים" ולהתחיל את היום מה שנקרא. הייתה לי תוכנית בראש והרגשתי שהכל חסר טעם ולא ניתן לביצוע, למרות שזה מאוד פשוט. התיישבתי מול המחשב והוינדוס מאיים לעשות ריסטט, אז ישבתי והתחלתי לגבות דברים שהיו פתוחים שלא יילך לאיבוד. עכשיו שאני כותבת את זה אני מרגישה מאוד עצבנית.
גם היו היה לי ויכוח חסר טעם לחלוטין עם מישהי בפייסבוק כי ניסיתי לחפש עזרה למישהו שאני מכירה והרגשתי נורא עצבנית.
המחשבה שאני לא הצלחתי לתפקד ולעשות את היום מושלם מאוד מתסכלת אותי.
אני עצבנית. אני עצבנית. אני עצבנית.
הבטחתי הבטחות לאנשים ולא קיימתי אותן כי אני לא הצלחתי להתחיל את היום.
אני לא מבינה מה יש לי, לא מרגישה מפוקסת בכלל והעיקר- מאוד מאוד אבל מאוד עצבנית. וכמובן ככל שאני חושבת על זה יותר ככה אני יותר עצבנית.
מה שאני הכי רוצה כרגע זה להתנתק מהעולם ולהיות זמן מה בתוך המרחב הפרטי והבטוח שלי.
אבל אני יודעת שלעשות את זה במקום להכריח את עצמי לחזור למסלול הנכון רק ידרדר את המצב ואהיה עצבנית ומתוסכלת אפילו עוד יותר.
אבל אני מרגישה כאילו המצפן שלי מצביע על הצפון הלא נכון, אני לא ממש מבינה מה הדבר הנכון שעליי לעשות כרגע כדי לחזור למצב טוב.
עולים לי כמה רעיונות בראש של, תעשי את זה או את זה... אבל אז מגיעים עוד ועוד ועוד דברים ואני מסיימת לעשות את הדבר הלא נכון ולא מבינה בכלל מה אני עושה ומה עושים עכשיו.
למשל אני אמורה להיות בפתח תקווה תוך פחות משעה, זה שעתיים אם לא שלוש שעות נסיעה, ואני עדיין בפיג'מה בבית.
אם כבר מדברים על בית, אני נורא צריכה לסדר אותו.
ואם כבר מדברים על סידורים, יש כמה סידורים שאני עוד צריכה לעשות.
הפוסט הזה נכתב כדי להיקרא שנית ולנסות להבין מה מצבי הנפשי כרגע. מבעד לכל הבלבול אני מרגישה שמשהו לא תקין. לפעמים לעלות את הדברים על כתב ולנסות לקרוא אותם מנקודת מבט חיצונית עוזרת להבין מה מצבי כרגע ולקבל החלטות חכמות יותר.