You can't always get what you want

אתמול הלכתי לפסיכולוגית וזאת הייתה פגישה מאוד טעונה מבחינתי. תחושת הריקנות מחמירה ואני מוצאת שאין לי שום רצון לעשות ולהתקיים. תחושת האובדן שחוויתי בחודש האחרון כאילו לקחה ממני מטרת חיים שכמעט הייתה בידיי.
אני מסתכלת על כל אלו עם הבטן ההריונית והסבל והתסכול של ההריון והילד הראשון, ומרגישה איך האש של הקנאה שורפת כל רצון קטן אישי שלי, משקיטה כל קול של רציונאל.
אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה! אני כל כך רוצה! אבל אני לא יכולה. לא עכשיו.
עם התחושות האלה הלכתי ועשיתי את מה שרוב הבחורות המתוסכלות מהחיים שלהן הולכות לעשות- שופינג ולישון. דור צחק שאני עושה את זה גם כשאני מרגישה טוב. ואולי יש אמת בדבריו, אבל זאת לא מלווה בתחושה שאת חייבת משהו, כל דבר שהוא, למלא את הריק הזה שבך.
ופה רק נותר לי להודות שאני לא חולת מין או מכורה לסמים קשים, מי יודע איפה הייתי מוצאת את עצמי עכשיו.

I feel you Cuddy