יום רביעי, 24 ביוני 2020

אז יש מישהי שאמורה לעזור לי עם כל הנושא של שיגרה, כולל לקום בבוקר. בגדול החלטנו יחד על מספר פעולות שאני צריכה לשחזר כל בוקר ושאני אדווח לה.
על פניו בהתחלה זה נראה טוב אבל עדיין מאוד קשה לי ונראה שיש בעיה עם המוטיבציה שלי (לא מפתיע בלהתחשב שאני עדיין טכנית בדיכאון, המצב השתפר אבל לא התגברתי עליו לגמריי, יש עוד דרך).
ביני לבין עצמי רציתי לראות מה יקרה אם יהיה יום שלא אדווח לה. לפי הסיכום היא אמורה לבדוק איתי שהכל בסדר. בינתיים עברו כבר איזה 3 שעות מאז שהייתי אמורה לדווח לה ועוד לא קרה כלום (כנראה עסוקה, לגיטימי).
הסיבה שאני עושה את זה... קודם כל אני יודעת שקשה איתי... אני רוצה לראות האם יש לה באמת את הסבלנות והיכולת לדבוק במטרה במקומות שבהם אני חסרת אונים. המצב שלי מורכב, ללא ספק. במקרה אחר יכול להיות מאוד שהייתי הולכת על מסגרת שיקומית מקיפה סטייל אשפוז או אפילו דיור מוגן, אבל מאחר ויש לי כבר תא משפחתי משלי שאני מחוייבת אליו זאת לא אופציה, אני נאלצת להתאים את המסגרת השיקומית לאורח החיים הפרטי שלי.
אבל מנגד, אני צריכה את הבן אדם שיבוא בבוקר ויגיד לי קומי מהמיטה. אני צריכה שיהיו עליי הגבלות, שאם אני מאחרת לקום אז סתם למשל, אשאר רעבה כי פספסתי את שעת ארוחת הבוקר. ואז אחרי ארוחת הבוקר תמיד מתכוננים ואז לא יודעת, או שיש איזו שהיא פעילות או הולכים לעבודה. אני חושבת שזו המסגרת שבה הכי הצלחתי להגיע לשיגרה (אני לא יודעת אבל, אם פרודקטיבית, כי פרודקיטיביות אצלי זה נושא בעייתי נוסף).
עוד משהו שמעלה אצלי חשד זה שאולי אין לה איך להוכיח ניסיון עבודה עם אוטיזם או שאולי אין לה כזה. אני לא חושבת שזה אומר בהכרח שהיא לא תוכל לעזור, אבל מרגיש שהיא נמנעת מלדבר על הנושא, ובדרך כלל אנשים שיש להם ניסיון עם הספקטרום כן מציינים את זה ולפעמים אף מרחיבים. זה יכול להיות בעייתי כי אני משיגה את השירות הזה בצורה פרטית ויש מצב גדול שהקופה לא תסכים להשתתף בהוצאות (הלא זולות).
בקיצור, אני מניחה שהתהיה שלי היא האם זו העזרה שאני צריכה ומחפשת כרגע.
כי בגדול מה שאני צריכה זה בן אדם שיהווה עבורי הרבה מעבר לעמוד תמיכה, יכול להיות מאוד שאפילו בן אדם אחד לא מספיק למשימה כל כך גדולה, כי בעצם מה שאני מבקשת זה לדמות מסגרת אשפוז שיקומית- מותאמת אישית. אין פלא שזה עולה המון המון כסף. האם איי פעם אוכל להחזיר את הכמות הזאת? אני אפילו לא יודעת לאיזה כיוון תעסוקתי ללכת ובמה אהיה טובה. אפשר לעשות ייעוץ תעסוקתי אבל זה יקח זמן לקבל ייעוץ כזה ללא עלות (או בעלות מינימאלית) וייעוץ פרטי הוא גם לא ממש זול (ומי יודע אם מועיל, הייעוץ שנותנת המדינה לפחות יכול לכוון למקומות שבהם המדינה סבורה שבאמת נזקק כוח אדם).
אמרתי כבר לכמה אנשים, שהייתי רוצה לעבוד בבית חולים. אבל אין בבית חולים באמת עבודה שאני יכולה לעשות, לפחות לא כרגע. אני סבורה שאני לא אהיה טובה בכלום. אני כן יכולה לקחת את הזמן נניח, בלעשות עבודה אחרת, ולחשוב בהמשך איך ואיפה הייתי רוצה להשתלב. כנראה.
השאלה עכשיו מה היא אותה עבודה שאני רוצה לעשות. עלו כל מיני רעיונות כמו, לקחת קורס או שתיים כבודקת תוכנה- מקצוע די נדרש, אם כי לא מאוד נוצץ, אבל אפשר להגיע בו לשכר טוב ולהשתלב בעולם ההייטק.
עוד אופציה זה לחזור לשירות לקוחות ומכירות פרונטליות כפי שעשיתי עד היום, אבל אני אשמור אותה רק כמוצא אחרון.
אופציה נוספת שחשבתי עליה היא עבודה משרדית כל שהיא, אבל יש פה קאטץ'- אם העבודה קלה, בדרך כלל מדובר בצוות של עובדים שנדרש להסתדר איתם. ולכי תסבירי במצב כזה, שאת בעצם אוטיסטית עם דיכאון פוסט לידה, שמנסה להשתקם. ביקשתי מהפסיכולוגית שלי לעבוד על זה בפגישה הבאה, מקווה שזאת תהיה פגישה פרודוקטיבית.
ואם מדובר במשרה שבה בעצם אין כל כך צוות או אפילו נדרשת רק עובדת אחת- אז מדובר בעבודה לא פשוטה שדורשת זמינות גבוהה, מעבר טוב בין משימות ואפילו מולטי טסקינג, להיות אחראית על המון דברים שלא יקרו אם אני לא אדאג להם וכ"ו...
עכשיו, משרה מהסוג של "להקה של איש אחד" יכולה דווקא להתאים לי- כשאני בתקופה טובה. כשאני לא בתקופה טובה, אני עלולה לפשל, וזה פשוט לא מתאים ואני מבינה את זה. גם אני אילו הייתי המעסיקה, כשאני מחפשת מזכירה או עוזרת או עובדת משרד שתוכל לנהל כמה עניינים, אני ארצה מישהי שתתקתק עבודה מה שנקרה כל הזמן, בלי אישיוז של "אוי אני מדוכאת, קשה לי, חרדה לי, אני חולה, אני לא יכולה, אני מוצפת" וכ"ו. בלי לזלזל כמובן בעובדת, יש פה חברה שצריכה לתפקד ותלוייה בה, זה לא מתאים... אם אני משלמת כסף (וגם אם לא בוחטה, אז לא מעט) אני צריכה תוצאות.
עם זאת, אני גם יודעת עוד משהו- עבודה כזאת יכולה לפעמים ממש לעזור לי להשתקם ו*להימנע* מליפול לדיכאון (או לפחות להיסחף עם רוב הגלים שלו). כי זה יכול כל כך להעסיק שאתה שוכח לפעמים משאר הדברים, שמה לעשות, זה עוזר.
אבל איזו מקום לעזאזל יכול לספק גם הבנה וסובלנות לאנשים על הספקטרום וגם לתת לי גישה לכזאת עבודה, ולא נניח סתם להיתקע באיזה שהוא מפעל ייצור או ככוח עזר לא חשוב בתחום כל שהוא?
אולי שווה לשאול על זה בקהילה האוטיסטית.

3 תגובות:

  1. כאב לי בלב ממש. הזדהיתי עם חלק מהדברים שכתבת, במיוחד עם "בחינות לבני אדם" [ כל חיי אני מנסה לברוח מזה, אבל לא הולך לי ]. מחזיק לך אצבעות שבקרוב אקרא שוב את רשימות אנחות הרווחה והשמחה שלך.
    ♥♥♥

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה שקראת את הפוסט הארוך.
      אני לא יודעת אם יצא לי לחזור בזה, האמת שזאת משימה ממש קשה עבורי, באמת שעשיתי אותה רק כי הפסיכולוגית נתנה לי אותה וזה דורש ממני הרבה מאוד חשיבה, זמן ומאמצים.

      מחק
  2. למצוא עבודה זה לוקח זמן, לפי מה שקראתי בישראל זה לוקח 3 חודשים בממוצע. לי זה עזר לא להתייאש אחרי כל ריאיון, כשהזכרתי את זה לעצמי. דבר שני - אני לא יודעת כמה ייעוץ תעסוקתי עולה, אבל אני חושבת שכדאי לך לחפש מישהו שיעזור לך בעיקר לכתוב קורות חיים ולהתכונן קצת לריאיונות עבודה. לחשוב על עבודה שיכולה להתאים לך אפשר גם לבד, לפחות בהתחלה. את יכולה לפתוח פרופיל בלינקדאין ולחפש אנשים שעובדים בחברות/מקומות/תפקידים שהיית רוצה לעבוד בהם, להוסיף אותם לחברים, לראות איזו דרך הם עשו ואפילו לכתוב להם הודעה אם יש לך שאלות על התפקיד ואיך אפשר להגיע אליו. בנוסף את יכולה להוסיף לחברים מגייסות כוח אדם ולכתוב להן אילו עבודות את מחפשת. או להצטרף לקבוצות בלינקדאין/פייסבוק שיש בהן מודעות דרושים של עבודות מסוימות שאת חושבת שתתחברי אליהן ולראות מה מעניין אותך, איזה ניסיון צריך בשבילן וכו'. יש גם סרטונים ביוטיוב באנגלית שראיתי קצת שמפרטים על דרכים לענות על שאלות בריאיון עבודה. הכי חשוב למצוא עבודה עם בוס שיתמוך בך ושיהיה חיבור ביניכם, אז אם מרגישים שאין חיבור בריאיון אין טעם לקחת את זה אישית. בכל אופן תחשבי על ההשקעה הכספית אם תהיה כהשקעה לטווח ארוך. תמיד אפשר לתקן, תמיד אפשר למצוא עבודה ואז להבין שזה לא מתאים, או ללכת לכיוון מסוים ואז לשנות, זה חלק מהדרך וככה לומדים

    השבמחק