לי ולבעלי יש מנהג להתנדב כמעט כל כנס של אמא"י (ארגון אנימה מנגה ישראל) באחד מתפקידי הסגל. המנהג כנראה יגנז בשנים הקרובות, לפחות עד שנוכל להתנהל טוב יותר עם טליה הקטנה (בת שנה), אבל עד לאחרונה קיימנו אותו נאמנה.
גם השנה בעלי היה הא. מודיעין, ואני שוב פעם לקחתי חלק מהצוות נגישות הנפלא.
אך אבוי, הגיעה הקורונה. חלק מהסגל נאלץ לבטל את הגעתו ליום הכנס מסיבות רפואיות ומקצועיות, ואני נשארתי צוות של איש אחד במקום השלישייה שהייתה. כל זאת עם תינוקת על הידיים וצינון בועט בנחיריים.
היה קשה, לא אשקר. טליה גם הקיאה במהלך הדרך לירושלים (יש מצב שבגלל השינויים בלחץ האוויר כי הרגישה בסדר גמור לאחר מכן), אבל חוץ מזה הייתה ילדה מאוד טובה. אני, עם האוטיזם והחולי שלי, התעייפתי מאוד מהר... מפה לשם, אשמח מאוד לדעת איפה אפשר להשיג כתר כדי לשים על הראש של בעלי המלך שהצליח להשתלט על הסיטואציה למרות התפקיד שלו כאחראי צוות מודיעין, ואפילו אפשר לי להסתובב מעט בכנס ולהנות מהדוכנים.
מעבר לכל השופינג המהנה שעשיתי, ומפגש עם אנשים טובים שלא ראיתי הרבה זמן, היה דוכן אחד מסקרן של פתיחה בקלפי טארוט. משהו משך אותי להתיישב בו ולשאול את הפותחת לגביי שאלה שהעסיקה אותי מזה זמן רב, וזאת סוגיית הלימודים והקריירה שלי.
הרבה דברים נכונים נאמרו סביב החפיסה, אך אקצר ואומר, הקלפים בגדול המליצו לי להישאר בדרך שבחרתי (רפואה משלימה). אני לא יודעת אם זאת ההמלצה הנכונה, אבל אחרי מחשבה החלטתי שאם אוכל לקבל עזרה להשלים את הלימודים, אז באמת אנסה לסיים את המסלול נטורופתיה ואם אצליח- גם אנסה להתקבל ללימודי פסיכותרפיה אומנותית, ובעצם לשלב עם שניהם כמטפלת פסיכותרפיסטית. הכיוון שלי כרגע הוא, משחק ואומנות, כי זה גם הדברים שמעניינים אותי- ואם אוכל להשתמש בהם כדי לעזור לאנשים לעזור לעצמם, זה יהיה נפלא מבחינתי.
מי יודע, אולי גם בגלל שאני על הספקטרום בעצמי, זה גם יתן לי כמה נקודות בכל הנוגע לעזרה לחבריי על הספקטרום. למרות שכולנו עדיין אנשים שונים, לחלוק קשיים והשקפות עולם זהות יותר משל אנשים שלא על הספקטרום בהחלט יכול להוות נקודת גישור טובה, ואולי אף יקל על שנינו בתקשורת?
אין לדעת אלא אם ננסה, אני מניחה.
מהכנס חתכנו מוקדם והגענו הביתה בשלום. הימים שאחריי היו קשים עבורי כי זה כלל גם התאוששות מהכנס, התאוששות שהיא לא פשוטה לאף אחד. אני בכלל בהלם שבעלי נסע לעבודה אבל הוא טען שזה מה שעוזר לו להתאושש. אני מניחה שיש בזה משהו, עבודה זאת אחרי הכל הסמל שלו לשגרה, והוא אוהב את מקום העבודה שלו. אולי, אם יום אחד גם לי יהיה מקום כזה, אשאף גם ללכת אליו כדי להתאושש, ולא רק לרבוץ במיטה בבית.
אבל הדרך לשם כנראה עוד ארוכה. יום אחרי הכנס קיבלתי את האבחנה הרשמית שלי מבית אחד- אוטיזם בדרגה 1 עם הפרעת דיכאון מז'ורי והפרעת חרדה. יופידי, יופידו... 😓
גם השנה בעלי היה הא. מודיעין, ואני שוב פעם לקחתי חלק מהצוות נגישות הנפלא.
אך אבוי, הגיעה הקורונה. חלק מהסגל נאלץ לבטל את הגעתו ליום הכנס מסיבות רפואיות ומקצועיות, ואני נשארתי צוות של איש אחד במקום השלישייה שהייתה. כל זאת עם תינוקת על הידיים וצינון בועט בנחיריים.
היה קשה, לא אשקר. טליה גם הקיאה במהלך הדרך לירושלים (יש מצב שבגלל השינויים בלחץ האוויר כי הרגישה בסדר גמור לאחר מכן), אבל חוץ מזה הייתה ילדה מאוד טובה. אני, עם האוטיזם והחולי שלי, התעייפתי מאוד מהר... מפה לשם, אשמח מאוד לדעת איפה אפשר להשיג כתר כדי לשים על הראש של בעלי המלך שהצליח להשתלט על הסיטואציה למרות התפקיד שלו כאחראי צוות מודיעין, ואפילו אפשר לי להסתובב מעט בכנס ולהנות מהדוכנים.
מעבר לכל השופינג המהנה שעשיתי, ומפגש עם אנשים טובים שלא ראיתי הרבה זמן, היה דוכן אחד מסקרן של פתיחה בקלפי טארוט. משהו משך אותי להתיישב בו ולשאול את הפותחת לגביי שאלה שהעסיקה אותי מזה זמן רב, וזאת סוגיית הלימודים והקריירה שלי.
הרבה דברים נכונים נאמרו סביב החפיסה, אך אקצר ואומר, הקלפים בגדול המליצו לי להישאר בדרך שבחרתי (רפואה משלימה). אני לא יודעת אם זאת ההמלצה הנכונה, אבל אחרי מחשבה החלטתי שאם אוכל לקבל עזרה להשלים את הלימודים, אז באמת אנסה לסיים את המסלול נטורופתיה ואם אצליח- גם אנסה להתקבל ללימודי פסיכותרפיה אומנותית, ובעצם לשלב עם שניהם כמטפלת פסיכותרפיסטית. הכיוון שלי כרגע הוא, משחק ואומנות, כי זה גם הדברים שמעניינים אותי- ואם אוכל להשתמש בהם כדי לעזור לאנשים לעזור לעצמם, זה יהיה נפלא מבחינתי.
מי יודע, אולי גם בגלל שאני על הספקטרום בעצמי, זה גם יתן לי כמה נקודות בכל הנוגע לעזרה לחבריי על הספקטרום. למרות שכולנו עדיין אנשים שונים, לחלוק קשיים והשקפות עולם זהות יותר משל אנשים שלא על הספקטרום בהחלט יכול להוות נקודת גישור טובה, ואולי אף יקל על שנינו בתקשורת?
אין לדעת אלא אם ננסה, אני מניחה.
מהכנס חתכנו מוקדם והגענו הביתה בשלום. הימים שאחריי היו קשים עבורי כי זה כלל גם התאוששות מהכנס, התאוששות שהיא לא פשוטה לאף אחד. אני בכלל בהלם שבעלי נסע לעבודה אבל הוא טען שזה מה שעוזר לו להתאושש. אני מניחה שיש בזה משהו, עבודה זאת אחרי הכל הסמל שלו לשגרה, והוא אוהב את מקום העבודה שלו. אולי, אם יום אחד גם לי יהיה מקום כזה, אשאף גם ללכת אליו כדי להתאושש, ולא רק לרבוץ במיטה בבית.
אבל הדרך לשם כנראה עוד ארוכה. יום אחרי הכנס קיבלתי את האבחנה הרשמית שלי מבית אחד- אוטיזם בדרגה 1 עם הפרעת דיכאון מז'ורי והפרעת חרדה. יופידי, יופידו... 😓
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה